לאורך ההיסטוריה נתפס הלבד כחומר טעון אנרגטית.
איכויות כחמימות, רכות ובידוד, נתפסו גם במובן הנפשי והרוחני הרחב,
בהקשר של הגנה, מאגיה ואף יצירת מרחב פולחני והיוו חלק חשוב בשימוש היומיומי,
וביצירת חפצי אמנות.
עבורי יצירת הלבד הוא קודם כל התרחשות של יצירה,
המאפשרת בזכות איכויותיו החומריות של הצמר הגולמי תהליכים אמנותיים ותרפויטיים.
יצירת לבד מתוך סיבי הצמר הגולמי בדו-מימד מאפשרת עבודה הדומה במובן מסוים לציור,
אך עם זאת שונה מהותית בשל הנוכחות אותה היא בונה בחלל.
העבודה הפיסולית (תלת- מימד) מזכירה לפעמים עיסת נייר,(או עיסוי....)
ובכל מקרה מגע הסיבים, המים, החושניות, הצבע, יחד עם הפשטות וחוסר השליטה המסוים
נוגעים באופן שונה ומיוחד בנפש ומאפשרים תהליכים מגוונים של עיצוב וביטוי אמנותי.
