המפגש הראשון שלי עם לבד כחומר היה ברטרוספקטיבה של בויס בציריך ב- 93'.
הייתי סטודנטית לאמנות בתל אביב, הגעתי למוזיאון ישר מנמל התעופה.
ההמצאות בתוך חלל בנוי מגלילים של לבד תעשייתי –הייתה עבורי חוויה פיזית כמעט של שקט יציב ועמוק,
ניגוד חד לאווירה של נמלי תעופה שעזבתי כשעה קודם לכן.
בעקבות אותה נסיעה עזבתי את הלימודים ועברתי לשוויץ. שם בהקשר של לימודי תרפיה באמנות
ולגמרי במקרה התוודעתי לטכניקה הבסיסית של יצירה ידנית של לבד מתוך סיבי צמר גולמי.
רק מספר שנים מאוחר יותר כששוב התגוררתי בישראל התעורר העניין הממשי שלי בליבוד.
אולי היה משהו ברכות ובמעטפת המסוימת שהחומר מעניק שריככה את החשיפות והקשיות של החיים כאן בארץ.
בכל מקרה, עצם התהליך של יצירת לבד מתוך הסיב הגולמי החל לרתק אותי ובמהלך כמה שנים
למדתי אותו בכוחות עצמי תוך כדי עבודה (המון עבודה)
ותוך כדי שאני לאט לאט עוזבת את עבודתי כתרפיסטית באמנות .
הסטודיו נבנה כחלק מהבית שלנו בהרדוף ב-2001 ,פועלת בו מערכת קנים למיחזור המים האפורים
וכל תהליכי העבודה והצביעה בו נעשים באופן ידידותי לסביבה.
לאחר מספר שנים בהן העסיקה אותי, בהקשר העיצובי, הנוכחות של הלבד כחומר שמשדר עטיפה ושקט,
בעיקר כאפשרות לתחימת והגדרת חללים,
הולכת מתעצמת עבורי מחדש, לאחרונה, ההכרה בכוחו האמנותי והנוכחות התרפויטית של הלבד
ואני מתמקדת בעבודה אמנותית והנחייה של תהליכי יצירה.
תערוכות:
2010- המשכן לאמנות חולון: "סצנת עיצוב"-
תערוכה לרגל השקת הספר
2010 -"גלריה על האגם" רעננה: " 5 היסודות"
2010- memorire de l'avenir"" פריז: "מתחת לחגורה"
2011 גלריה עירונית מכון המים גבעתיים "מתחת לחגורה"
גלריה חנקין חולון "מתחת לחגורה"
